דחיית ערעור על הרשעה וגז"ד למורשע בהתפרצות לדירה בקבוץ במלחמת לבנון

השופטת אסתר הלמן :

1.         זהו ערעור על הכרעת הדין שניתנה בבית משפט השלום בנצרת, (פ' 2691/06), ואשר על פיה הורשע המערער בעבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, היזק בזדון והסתייעות ברכב לביצוע פשע. לחלופין, מבקש המערער להקל בגזר דינו.

2.         המערער הואשם בכך שביום 25/07/06, בזמן שבארץ שרר מצב בטחוני חמור, הגיע המערער לקיבוץ כפר בלום (להלן: "הקיבוץ"), כשהוא נוהג במשאית לפינוי אשפה, וזאת בכוונה לפרוץ לאחת הדירות בקיבוץ ולגנוב מתוכה.

המתלוננת, המתגוררת בקיבוץ, שהתה במועד הנ"ל באזור מרכז הארץ, לשם עברה עקב המצב הבטחוני.

על פי כתב האישום, ניצל המערער את העדרותה של המתלוננת, קרע את הרשת שעל אחד מחלונות הדירה, פתח את החלון והתפרץ לדירתה במטרה לגנוב מתוכה.

שתי תושבות הקיבוץ הבחינו במערער בתוך הדירה, ומשהבחין בהן המערער, הוא נמלט באמצעות המשאית ונתפס לאחר זמן קצר בשדה נחמיה.

3.         המערער לא כפר בכך שבמועד האירוע, בשעות הערב של ה - 25/07/06 הוא שהה באזור קיבוץ כפר בלום, אך טען כי הגיע למקום, ישב ליד הירדן ושחה בו ולאחר מכן עזב את המקום.

המערער כפר בכך שביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

4.         לאחר שמיעת הראיות, הרשיע בית משפט קמא (כב' השופטת כ. רוטפלד -האפט) את המערער במיוחס לו בכתב האישום.

על המערער הוטלו 30 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 5,000 ש"ח. בנוסף הוא נפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 8 חודשים והוטלה עליו פסילה על תנאי של 12 חודשים נוספים.

הערעור על הכרעת הדין :

5.         הכרעת הדין רובה ככולה מבוססת על האמון שנתן בית משפט קמא בעדויות עדי התביעה, ובפרט בעדותן של עדות הראיה, שרה ביאלי ואילנה רץ, אל מול חוסר האמון שרחש למערער, על רקע ריבוי גרסאותיו והתפתחותן, והרושם שהותירה עדותו בבית המשפט.

6.         נימוקי הערעור מכוונים כנגד ממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, אשר כידוע, אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם, אלא במקרים חריגים, יוצאי דופן בהם לא ניתן היה להגיע למסקנה אליה הגיע בית המשפט אשר שמע את העדים והתרשם מעדותם.

"הלכה היא, כי לא מספיק להצביע על שורה של תמיהות, אפילו הן רבות, אלא צריך שתהיינה עובדות המראות בעליל שלא יכול היה השופט להתרשם כפי שהתרשם" (ע"פ 7595/03 - פלוני נ' מדינת ישראל).

7.         ב"כ המערער הרחיבה ופרטה בהודעת הערעור את הסתירות שנתגלו בעדויות התביעה, סתירות שהן לגישתה מהותיות, היורדות לשורשו של עניין ואשר היו צריכות להוביל לזיכויו של המערער.

על פי הנטען, הסתירות הנטענות נוגעות לזיהויו של המערער, כמי שפרץ לדירה. זיהוי המערער ע"י העדות בתחנת המשטרה איננו יכול להחשב כ"זיהוי ספונטני", וגם אם היה מקרי, כנטען, אין לייחס לו משקל.

עוד נטען כי זכרונן של העדות "זוהם" משהן שוחחו ביניהן בעת האירוע, מיד לאחריו, ומאז ועד העדתן. העדות גם שוחחו עם עדי תביעה אחרים.

ב"כ המערער מוסיפה וטוענת, כי אין לייחס משקל לזיהוי המערער ע"י העדות בבית המשפט ולזיהויו ע"י העד שמואל ביטן, אשר הבחין בפניו לשבריר שניה, בעת שהמערער יצא משער הקיבוץ.

לעומת זאת, מבקש המערער לקבוע כי הוא נתן הסבר סביר להתנהגותו בחקירה בעת מסירת ההודעה הראשונה, וכי לא היתה הצדקה לרושם השלילי שקיבל בית משפט קמא מעדותו.